<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קי"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
גוים שהיו מערפין לישר' אחד, נראה שאין לישרא' חבירו להמשיכן אצלו, שנא' [ש"ב כ"א] על שאול ועל בית הדמי' אשר המי' את הגבעוני', וכי היכן מצינו בשאול שהמי' את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספקין להם לחם ומזון, מעלה עליו הכת' כאילו הרגן, ואמ' נמי בלא יחפור [ב"ב כ"א ע"ב], אמ' רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואזל בר מבואה אחריתי, ואוקי ריחיא גביה, דינא הוא דמעכב עלויה, ודייק תלמוד', לימ' דרב הונא דלא כרבנן, דאמרי דשפיר מצי חנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות להרגילן אצלו, ומשני ע"כ לא קא' רבנן הת', אלא משו' דמצו אמ' ליה אנא פליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי, אבל הכא אפי' רבנן מודו, דא"ל קפסקת לחיותי. ועוד אמרי' (בפ"ק דשבת) [בפ"ג דקידושין (נ"ט ע"א)], עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע. מכל אלו השמועות נראה דאסור. ור' מתיר הכל, דכל אילו בישר' לישר' מיירי, אבל בדגוי שרי, דאמ' בחזקת הבתי' [ב"ב נ"ד ע"ב], נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן, ואמ' הת' [ל"ה ע"ב], ישר' הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי, מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מכוחו אין לו חזקה אלא בשטר, ולהכי אמרי' הת' האי מאן דזבין ארעא מגוי ואתא ישר' חבריה רפק בה פורתא קנה, ואע"ג דקמא יהיב זוזי, ואמרי' פ"ק דבבא מציע' [י' ע"א], גוי שהניח פאה ובא עני ופירס טליתו עליה, ובא אחר והחזיק בה זכה, דהרי הן כהפקר. ע"כ מס"ה שנכתב לפני ר"ת.
<h2>דף נד:</h2>
גוים שהיו מערפין לישר' אחד, נראה שאין לישרא' חבירו להמשיכן אצלו, שנא' [ש"ב כ"א] על שאול ועל בית הדמי' אשר המי' את הגבעוני', וכי היכן מצינו בשאול שהמי' את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספקין להם לחם ומזון, מעלה עליו הכת' כאילו הרגן, ואמ' נמי בלא יחפור [ב"ב כ"א ע"ב], אמ' רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואזל בר מבואה אחריתי, ואוקי ריחיא גביה, דינא הוא דמעכב עלויה, ודייק תלמוד', לימ' דרב הונא דלא כרבנן, דאמרי דשפיר מצי חנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות להרגילן אצלו, ומשני ע"כ לא קא' רבנן הת', אלא משו' דמצו אמ' ליה אנא פליגנא אמגוזי ואת פליג שיסקי, אבל הכא אפי' רבנן מודו, דא"ל קפסקת לחיותי. ועוד אמרי' (בפ"ק דשבת) [בפ"ג דקידושין (נ"ט ע"א)], עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע. מכל אלו השמועות נראה דאסור. ור' מתיר הכל, דכל אילו בישר' לישר' מיירי, אבל בדגוי שרי, דאמ' בחזקת הבתי' [ב"ב נ"ד ע"ב], נכסי הגוי הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן, ואמ' הת' [ל"ה ע"ב], ישר' הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי, מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מכוחו אין לו חזקה אלא בשטר, ולהכי אמרי' הת' האי מאן דזבין ארעא מגוי ואתא ישר' חבריה רפק בה פורתא קנה, ואע"ג דקמא יהיב זוזי, ואמרי' פ"ק דבבא מציע' [י' ע"א], גוי שהניח פאה ובא עני ופירס טליתו עליה, ובא אחר והחזיק בה זכה, דהרי הן כהפקר. ע"כ מס"ה שנכתב לפני ר"ת.
